(א-ב)
היתה כתובה בסם בסיקרא בקומוס ובקנקנתום על הדיפתרא ועל הנייר פסולה עד שתהא כתובה על הספר ובדיו וקלפין שלנו כשרין אף על פי שאינן מעופצין וצריכה שירטוט ור״ת ז״ל כתב כיון דנקראת ספר נותנים לה כל דין ס״ת חוץ ממה שמפרש בהדיא דהיינו שאם הטיל בה ג׳ חוטי גידין כשרה אבל לכל שאר הדברים היא כספר תורה לענין עיבוד לשמה והיקף גויל וחטוטרת חתי״ן ותליית ההי״ן וקופי״ן וכל גופות האותיות כצורתן וזיונן של שעטנז ג״ץ ובחסירות ויתרות וצריכה עמוד בראשה וחלק בסופה כדי להקיפה בו הכל כס״ת והרמב״ם ז״ל כתב שאין צריכה עיבוד לשמה ואם כתבה מין או גוי פסולה ובעל ה״ג כתב שאין צריכה תגין.
(ג)
עשרת בני המן צריך לכתבם כשירה ולא כשאר שירות שחלק ע״ג כתב אלא מניח חלק בין כתב לכתב כזה {את פרשנדתא ואת דלפון}: